פסק-דין בתיק רע"א 7287/03

           בפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט צ' זילברטל), לפיה יותנה צו המניעה שניתן למבקשת בהמצאת ערבויות, עד למתן החלטה על ידי בבקשת רשות הערעור על החלטה זו.

           המבקשת, המשקם לתעסוקת קשישים ובעלי כושר עבודה מוגבל בע"מ (להלן: המשקם), מפעילה משתלה באזור בית שמש, בשטח הגובל במסילת הברזל המובילה לירושלים. המשיבה, רכבת ישראל בע"מ (להלן: הרכבת), הינה גוף שהוקם על פי דין ותפקידה בין היתר, לתכנן, לבנות, לפתח לנהל, להחזיק, ולהפעיל ביעילות את מסילות הברזל, ולפקח עליהן. במסגרת תפקידיה אלו החלה הרכבת בשיקום תוואי מסילת הברזל הישן לירושלים.

           הסכסוך דנן, עניינו ברצועת קרקע אשר אורכה 225 מטר ורוחבה המכסימלי כ- 12.5 מטר, המצויה בגוש 5236, חלקות 2, 9, ו- 11, בסמוך למסילת ברזל, שהרכבת מעוניינת לתפוס בה חזקה לצורך פיתוח ושיקום תוואי הרכבת לירושלים (להלן: רצועת הקרקע). בשטח זה מחזיקה המשקם שתילים, כחלק ממשתלתה האמורה, שגודלה הכולל הינו כ- 9 דונם.

           דרישתה של הרכבת הועלתה לראשונה במאי 2002 ומשלא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה, שלחה הרכבת פועלים, בינואר 2003, כדי שיפנו את רצועת הקרקע. המשקם פנתה לבית משפט השלום בבקשה לצו מניעה, וקיבלה את מבוקשה. על החלטה זו, פנתה הרכבת בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

           בית המשפט המחוזי החליט ליתן רשות ערעור. בית המשפט קבע, כי המשקם לא הוכיחה את זכותה הלכאורית ברצועת הקרקע, שכן חלקה 11, הנדונה, מסומנת כ"מקרקעי ייעוד" בספרי המקרקעין, כאשר הייעוד הוא "מסילת ברזל". כמו כן, הסכם החכירה שבידיה של המשקם אינו מציין את מספרי הגוש והחלקות הרלוונטיים, והתשריט שאמור היה להיות מצורף לו לא הוגש לבית המשפט על ידי המשקם בטענה כי לא נמצא. מאידך, קבע בית המשפט, כי טענתה של המשקם בדבר החזקה רבת שנים באותה רצועת קרקע לא נסתרה, וכי הרכבת לא הניחה דעתו, כי קיימת בידה זכות לסלק את המשקם מרצועת הקרקע בדרך של עשיית דין עצמית. לאור קביעותיו אלו, בית המשפט המחוזי נמנע מלבטל את צו המניעה אך התנה אותו בתשלום ערבויות, הואיל וסבר, כי זכותה הלכאורית של המשקם לא הוכחה כדבעי.

           כנגד החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור על ידי המשקם, ובמקביל הוגשה גם הבקשה שבפני, לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור.

           בבקשתה לעיכוב ביצוע וכן בבקשתה לרשות ערעור מעלה המשקם מספר טעמים המצדיקים, לדידה, מתן צו מניעה נגד הרכבת בענייננו, אך רק טעם אחד ויחיד לביטול הערבויות שהוטלו עליה. לטענתה, התניית הצו בהפקדת ערבויות, תיתן פרס למפרי חוק, שכן, אם הרכבת לא הייתה מנסה לפנותה שלא כדין, בדרך של עשיית דין עצמי, מרצועת הקרקע, היא לא הייתה כלל צריכה להגיש בקשה למתן צו מניעה לצורך הישארותה במקרקעין.

           הרכבת, מצידה, טוענת, כי ערעורה של המשקם, לכשיוגש, חסר סיכוי, וכי עיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי יגרום לרכבת ולציבור נזק רב, שכן קטע המסילה המדובר הינו החלק היחיד של פרויקט שיקום מסילת הברזל לירושלים, שנותר לרכבת להשלימו. עיכוב בפיתוח רצועת הקרקע נשוא הסכסוך תעכב, איפוא, את פתיחתו של תוואי מסילת הברזל לשימוש הציבור.

           לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שהוגשה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. טענת המשקם, שאינה נטולת ספקות לכשעצמה, יכולה להיות רלוונטית, לכל היותר, לבקשת רשות הערעור בלבד, ואין בה טעם שיצדיק מתן צו עיכוב ביצוע. המשקם לא טענה, כי אין בידה לשלם את הערבויות, או כי ייגרם לה נזק בלתי הפיך לו תידרש להפקידן עד למתן ההחלטה בבקשת רשות הערעור. לדעתי, האיזון בין האינטרסים של הצדדים, אותו קבע בית המשפט קמא, הינו איזון ראוי המתיישב עם מאזן הנוחיות, ולא עלה בידי המשקם לשכנעני כי קיימים סיכויים טובים לכך שערעורה יתקבל.

           הבקשה נדחית. המבקשת ישאו בשכר-טרחת עורך-הדין של המשיבה בסכום של 10,000 ש"ח.

           ניתנה היום, י"ז באלול, תשס"ג (14.9.2003).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: